בוחר כל פעם מחדש בנשים דומות לאמא שלו 

בטיפול פסיכולוגי אחד השלבים המשמעותיים הוא פתיחת פצעי העבר והסתכלות על האירועים והטראומות שעיצבו את חיינו. ההבנה מה קרה לנו בזמן הילדות, מה האחריות של ההורים לדרך שבה גדלנו, ולצידה, במה הם אשמים- מה הם עשו ומה לא עשו. הכעס העלבון והפגיעה מובילים לשלב הסליחה, שלאחריו קבלת האחריות לחיים שלנו כפי שהם היום אחריות שמובילה ליכולת שלנו לשנות ולעצב אותם בעתיד.

ההסתכלות על אותן השנים בהן היינו נתונים לחסדי הורינו, תלויים בהם חסרי אונים, וחסרי ישע משתנה עם השנים. במקרים רבים הנזקים שנגרמו לנו בילדותינו גרמו לנו לפתח פחדים, חסמים, מנגנוני הגנה, שריון ודפוסי התנהגות שלמרות הסליחה והמחילה משבשים את חיינו.
אחד המקומות בהם אנחנו רואים את הנזק מאופן משמעותי הוא תחום מציאת הזוגיות ובעיקר ביכולת ליצור זוגיות טובה ויציבה.

אילן נכנס לחדר, גבר גבוה, מרשים, כתפיים רחבות, התיישב ומיד התחיל לדבר, נראה היה שאם היה שותק לעוד רגע, המילים לא היו יוצאות. "באתי כי אני מיואש, אני לא מצליח למצוא את האחת, אני מתחיל לחשוב שלעולם לא אגיע למקום הזה של המנוחה והנחלה, לאיזון ולהרמוניה עם עצמי" איפה הקושי שאלתי את אילן, אתה יוצא לדייטים?, " בלי סוף" הוא השיב, "אני יכול לצאת 3-4 פעמים בשבוע, עם בחורות שאני מכיר באינטרנט, שחברים מכירים לי, שאני מכיר על הדרך.." ומה קורה? שאלתי

"בדרך כלל זה מסתיים אחרי הדייט הראשון מקסימום השני" תסביר... "אני לא יודע להסביר, פשוט תחושה שזה לא זה, הן כולן ברמה גבוהה, נראות טוב, ועונות על תנאי הסף שלי. לא רק זה אלא שבדרך כלל אנחנו מגיעים למיטה בערב הראשון ואם לא אז בדייט השני" ואז, שאלתי... "אני מאבד עניין, לא בגלל הסקס, לא בגלל שכבשתי אלא בגלל משהו שלא ברור לי, אני פשוט יודע שזו לא תהיה הבחורה שאיתה ארצה לבלות את כל ימי... אני פשוט מיואש, נראה לי שנועדתי להיות לבד"

התחלנו לעבוד, ומה שנראה בהתחלה כאימון למציאת זוגיות, הפך תוך זמן קצר לתהליך עמוק יותר של יעוץ. "ספר לי קצת על הבית שבו גדלת" ביקשתי מאילן, "גדלתי בבית נורמאלי לחלוטין, משפחה מושלמת כזו, אמא מורה, אבא רואה חשבון, אח ואחות אני הבכור. גדלנו בשכונה טובה, הייתי בצופים, שיחקתי כדורסל מאוד מקובל בכיתה גם על הבנים וגם על הבנות."

וההורים, איך הייתה הזוגיות שלהם? "טובה מאוד", אילן השיב במהירות, " הם תמיד הציגו חזית אחת, ועד היום הם יחד, כבר מעל 40 שנה, מאוד צעירים ברוחם. תמיד מוקפים חברים" סיימנו את המפגש, לא הרגשתי נוח עם הסיפור על "המשפחה המושלמת"

בתחילת המפגש השני אילן שתק, "יש כמה דברים שאני רוצה להוסיף או לתקן בנוגע למשפחה שלי, היא הייתה נורמאלית כלפי חוץ אבל כלפי פנים היא הייתה אחרת לחלוטין" שתקתי בציפייה דרוכה "גדלתי כילד מוכה, לא הבנתי את זה באותו זמן אבל כל דבר קטן גרם לזה שאני אקבל מכות רצח, עם חגורה, נעליים, סטירות בלי חשבון ובלי אזהרה. בבית הלכנו על קצות האצבעות, בעיקר כשאמא ישנה בצהריים, אם מישהו היה עושה בטעות רעש היא הייתה מתעוררת ואז היו עפות המכות והעונשים. מאז שהייתי בן חמש היו לי תפקידים בבית: לנקות אבק, לשטוף כלים, לתלות כביסה. אני זוכר שהיו בבית סוגי אוכלים, או פרות מיוחדים שהיו רק עבור אמא, לנו הילדים היה אסור בכלל לגעת. ההורים אף פעם לא היו. לא דיברו איתי, לא הקריאו סיפור, רגש ברור שלא היה שם, מעולם לא חיבקו ולא נישקו. תמיד הרגשתי שאני למעמסה עליהם, מיותר, סוג של צורך חברתי שעדיף אם אפשר היה לנתק מהחשמל"

זה נשמע זוועה, התעללות חסרת רחמים, ללא חמלה...אמרתי בשקט, "כן" אמר אילן "כן, זה היה סיוט" אילן שתק לרגע והוסיף "לגבי אבא שלי רציתי להגיד, שאבא בכלל לא היה בתמונה, מי שניהל את הבית וקיבל את כל ההחלטות הייתה אימא. היא לא ספרה אותו. כל מה שרצתה היא עשתה. אני לא מבין עד היום איך היא יכלה להתאכזר אלי כל כך..."

במפגשים הבאים דיברנו וניתחנו את הקשרים ומערכות היחסים שהיו לאילן עד היום. אילן הבחין שבכל הקשרים הרציניים שהיו לו הוא בחר שוב ושוב בנשים חזקות ודומיננטיות שדמו מאוד לאימו בהתנהגותן. אילן הבין שהחיפוש, הבחירה ויצירת הקשר עם נשים שדומות לאימו נובעת מהרצון והצורך לתיקון. כמיהה עמוקה שפעמה באילן למגע, לאהבה הייתה כמין בור שחור וריק שמחכה שמישהו ימלא אותו באור, חום ואהבה. כמיהה זו הובילה את אילן לבחור כל פעם מחדש בנשים שדמו לאימו מתוך תיקווה, שאולי הפעם הסוף יהיה שונה והוא יקבל את האהבה שהוא כל כך משתוקק אליה.

כשבדקנו את התפקידים במערכות היחסים המשמעותיות שהיו לאילן גילינו דפוס חוזר. "אני לא מאמין" הוא אמר "אני שחזור של אבא שלי, אני מגיע בקשר למקום החלש, כמו שהיה אבא שלי מול אמא שלי. הוא פחד להתווכח איתה והיא החליטה לגבי הכל. היא הייתה הגבר בבית. גם אני הופך להיות חלש ומפוחד בקשר"
"האם באמת אתה נכנס לתפקיד של אביך" שאלתי, "אולי אתה מגלם תפקיד אחר?"

את הפגישה הבאה אילן ביקש להקדים. "יש לי תובנות חשובות" אמר בטלפון. מיד בתחילת המפגש אמר אילן "צדקת, זה לא היה התפקיד של אבא שלי שלקחתי על עצמי. מיד אחרי הפגישה הקודמת התקשרתי לשתי נשים שהייתי איתן במערכת יחסים, וביקשתי מהן לספר לי מה הן חשבו על המקום שלי במערכת היחסים איתן. שתיהן נתנו לי את אותה התשובה: הרגשנו שאתה נותן לנו את התפקיד של אמא שלך ושאתה לוקח לעצמך את המקום של הילד. מאז אני חושב על זה כל הזמן והגעתי למסקנה שאני מנסה לשחזר את הקשר שלי עם אמא שלי כדי למלא את מה שקראת לו ה"בור", החלל הזה שאני מרגיש בנשמה שלי"

אילן הבין שהוא ניסה, להביא את עצמו למקום שהיה בו מול אימו: ילד חלש, פגיע וחסר ישע, במקום הזה קיווה אילן שיתרחש התיקון, שיגדל אותו ויאפשר לו להמשיך בחייו.

בשבועות הבאים התחיל אילן בתהליך של צמיחה. אילן הבין שהתיקון מתחיל מבפנים, מעצמו, לראשונה בחייו הרגיש אילן שהוא יכול למלא בעצמו את החור השחור שיש בתוכו, תהליך הקבלה העצמית הוביל את אילן להכיר נשים ולהיפגש אבל ממקום אחר, מקום של כוח פנימי ושקט נפשי. אילן ראה שההסתכלות שלו על נשים משתנה, הוא הפסיק להתייחס לנשים "רכות, טובות וחמות" כאל נשים בנאליות ולא מאתגרות והרגיש שהוא מתקרב להגשים את מטרתו, מציאת זוגיות שתביא לו שקט ושלווה.

פורסם במדור יחסים Ynet